השוליה הינו אדם הרוכש מקצוע תוך כדי כך שהוא משמש כעוזר לאומן בעל המלאכה. במסגרת התמחותו מקבל השוליה אצל בעל המלאכה הכשרה מקצועית אשר תהפוך אותו ברבות הימים למומחה הרשאי אף הוא להעסיק שוליה.
שיטת הגילדות התפתחה בימי הביניים. זה היה האיגוד המקצועי של ימינו. לפי שיטה זו הורשו מומחים במקצועות שונים להכשיר אנשים אחרים לרכוש מקצוע. כך, בדרך של עבודה מעשית של השוליה לצידו של המומחה, נרכשו מיומנויות רבות.
בסיום תקופת הלימודים שארכה בדרך כלל כשבע שנים, המליץ האומן לגילדה לאפשר לתלמידו לקבל דרגת מוסמך במקצוע הנלמד, ולאפשר לו להתפרנס למחייתו. שיטה זו מקובלת גם בימינו כאשר אנו מכנים אותה שיטת החניכות, המשלבת לימודים עיוניים עם חניכות אצל בעלי מלאכה.
הגילדה הייתה למעשה קבוצה קואופרטיבית שהתאגדה בעיר מסוימת, וקיבלה מהמלך זיכיון המעניק לה בלעדיות בתחום המקצוע שבו פעלה. על פי החוק אסור היה לבעל מלאכה להפעיל עסק ללא חברות בגילדה, והחברות בגילדה הייתה שמורה לאומנים בלבד.
הגילדות שרדו עד למהפכה התעשייתית שבה הייצור הממוכן שינה לחלוטין את הנושא של הכשרה מקצועית מכיון שגם מי שלא עבר הכשרה מקצועית יכול היה לעבוד ליד מכונה ולייצר מוצרים סופיים באיכות גבוהה.
המהפכה התעשייתית שינתה לחלוטין גם את המבנה החברתי המסורתי כאשר כתוצאה ממעבר של משפחות שלמות להתגורר בערים, ננטשו כפרים רבים. כתוצאה מכך חלה התרחבות מהירה של ידע מקצועי חדש ללא צורך בתקופת מעבר של חיי שוליה ושל הכשרה מקצועית בתחום. בפני הציבור הרחב נפתחו תחומים רבים כתוצאה מהקמתם של בתי ספר למקצועות השונים.
דרך דומה לזו של הגילדות לצרכי הכשרה מקצועית מתקיימת היום במדינות דרום מזרח אסיה. למשל, בתאילנד השוליה עובד אצל האומן במשך שנים רבות ולאט לאט לומד את רזי המקצוע. לאומנים רבים יש אינטרס כלכלי להשאיר את השוליה כעובד משום שעלותו נמוכה מאד וכדאית מהבחינה הכלכלית.
ברוב מדינות העולם הרעיון של הגילדות עדיין קיים. די אם נציין לדוגמא את גילדת הרופאים או גילדת עורכי הדין. אמנם, הם לא נקראים כיום גילדה אלא לשכת עורכי הדין או הסתדרות הרופאים, אך למעשה הן מתפקדות כמו גילדה, למשל נושא הסטאז'ר – המתמחה – אצל עורכי הדין.
תגים:
|